יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

עסק ללא עסק


כשירדתי במדרגות, צעד אחר צעד, הרגשתי את עקביי מתופפים במקצב רגיש, מתרגשים ככל שהמרחק מתמעט.
ליבי הלם בקצב תואם של אותה הפואמה, חזי כמעט התפוצץ מהתרגשות, בד השיפון הדק מעוטר הפרחים נגע לא נגע בירכי, הרגשתי את הצבע הטרי המעטר את ריסיי, את נוכחותו הקלה של הכובע על ראשי, את הגרביונים האוחזים ברגליי, מקשטים אותם בעיטור עתיק מסתלסל בצבע השמנת.
המדרגות כמעט הסתיימו, ואט אט נגלה אלי שטח הסלון. תחילה, תלויות על הקיר, התגלו תמונות שצוירו על ידי דודתי, תמונות שמן גדולות של נוף אירופאי כפרי מוחזקות במסגרת ברזל מסולסלת. לאחר מכן ספות הבורדו- יין של אימי בעלות הברק הקל, עלהן שוכבות הכריות הרכות בצבע תואם מסודרות ועומדות במקומן.
לאחר מראות אלו נגלה בפני הוא –
יושב-שוכב על הספה בחולצת ארסנל מכיתה ב שלו, כשעל ביטנו ערימת גרעינים ושלט הפלייסטיישן בידו, שואל "מה כבר יוצאים"?
צדקה פנינה כשרה אישה אישה תמיד אישה. ולכל הנשים אותם הסיפורים, אותם הגברברים, אותם הבעיות :)
חוץ ממקרה מבדח זה, השבוע התגלה כאופטימי ומבשר טובות. אט אט העסק-ללא עסק שלי קורם עור וגידים. ועושה את צעדיו הראשונים בעולם אכזר זה. ובכלל, אוטוטו נגמרים החגים ואוכל למצוא לעצמי עבודה הגונה כמו... למכור בחנות בגדים , למלצר ואולי מדי פעם פריצות מתגמלת (אלוהים ירחם).
ביננו לא קל לפתוח עסק במדינה לא מפרגנת זו . ולמה לה לא לפרגן לי יהודייה כשרה, העושה את צעדיה הראשונים בעולם המסחר והעיצוב , למה לה?!?!?!
טוב הבלוג הזה אמור לבדר ולכן....
פם פם פם פםםםםם
עדי דוגמנית הבית שלנו במראה נערת טבע- ללא טבע, ז"א טבע אורבאני ....

תקריב מסעיר של הרומן, קורם עוד וגידים .... בין עדי לצ'אקי מנקי הקוף בעל הבננה (תחשבו למה). כאשר הם מסתכלים אל עבר האופק וחושבים על ההוצאות הכרוכות בפתיחת עסק...

שמלה : פול אנד בר, לפני  100 שנים בערך (עלק ווינטאג'), קישוט לשיער : אנוכי ושאריות בדים שובבות, קוף: מקס-סטוק ירושלים מימיי הבדידות שלי בתור סטודנטית :)

והיום בעקבות בעיות תקשורת ביני לבין הקליפ הרצוי, הנה משהו שרובכם בוודאי מכירים אך בכל זאת תמיד שווה הצצה :
נפגש ונתרגש 3>
עדי


יום שני, 13 בספטמבר 2010

התרגשות!

כשנכנסתי בשערי האולימפוס , בזהירות אך בחושניות של נערה-אישה שאבדה עליה דעתה.  פאייטים זהרו כניצוצות רחוקים, הדפסים זוהרים של טריקו מכובס קל קראו לי למצוא את דרכי אלהם. צעיפי משי בגוונים שיכלו להמם כל זכר שאבדו עקבותיו קראו אלי, כאמאזונות לגברם הנחשק. יכולתי להריח את ריח סיבי הבד שזוהי דריכתו הראשונה בעולמנו , ולהרגיש את רוך הנולד.


אך אבוי!!!!  אין כסף בעובר ושב שלי. כל כולו הלך למימון פרויקט הגמר , ועכשיו נותרתי אני, דלה, ריקה, חסרת עבודה, רק אני והתואר.

(נחזור לתמונה הראשית ) קוראים לי עדי ינובסקי, לאחר 4 שנים ירושלמיות (ביליתי במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל) , אני חוזרת לבית הורי ביבנה עם השאלה הגדולה : איך מתחילים? .
בינתיים אני מגלה אובססיביות מטורפת לרשתות חברתיות, הורי שלחי אותי לגמילה מיו טיוב , הכלבה שלי התאבדה מתחת לגלגלי השכן, החלום הכי רטוב שלי הוא אוברלוק (חמישה חוטים), אני עומדת בחום של 40 מעלות בדוכנים, מזיעה, מעורפלת חושים, והכל בשביל להגשים את יעודי ..
 (תופים ברקע, חצוצרות,ואזעקה צורמת שמשהו לא בסדר בי)
להיות כובענית !!
 זה החל בצעירותי, התאהבתי בבחור במגבעת, ולאחר מכן התחלתי לחבוש בעצמי. בשנה ב בבצלאל הקורס הראשון הגיע, לאחר מכן פגישה עם כובענית אוסטרלית, סטאז אצל כובען רחוב, והופ פרויקט גמר ורצון עז למלא את היעוד!!!

אז היעוד הוא כנראה שערורייתי לפי מדד פעירת הפיות בארוחות חג\שבת, הוא כנראה פחות גלאמר מלהיות עוזר פרלמנטרי לעתיד (בן זוגי ).
אך לדעתי הכנה זהו מקצוע שהספידו אותו טרם עת. אני מחבבת כל חובש ואך ורק על התעוזה (לצערי זה אינו מראה נפוץ בימינו), על הסטייל (תלוי על מי בעצם...) ועל הפיכת המראה למיוחד, מאתגר, ושלם.
למראה הכי פשוט כובע יתן מראה שלם ונוצץ יותר.
הוא מאוד יעיל בימי הקיץ החמים, בערבי החורף הקשים, ובכל הזדמנות בה תרצו לסובב כמה ראשים.
הנה עדי חברתי הטובה ביותר וגיסתי מדגמנת את אותו המראה עם כובע ובלי כובע :



















הידעת ! לעדי יש את הראש הקטן בעולם , הוא בהיקף של פיסטוק.
וחוץ מזה : שמלה מהודו, הכובע מה"ניו-יורקר"
תקריב נעליים: שאין לי מושג מאיפה ואיך, אך מאחורי הסוליה כתוב "טוני" ?!?!


ופה כבר נורא נהננו להצטלם (ראש השנה הוא חג ארוך, ומלא מתוקים, הסוכר שניכר בדמנו גרם להשתטות מבורכת וכך נראת חצר ביתי, כולכם מוזמנים למסיבות תה המוניות :))



שמלה : "ניו-יורקר" , כובע : אני :), נעליים : "ניין-ווסט"


הבלוג עוסק בתרבות האופנה, ומוזיקה היא בהחלט מכתיבת תרבות הנה קליפ השבוע שלי :




XoXo
עדי