יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

עסק ללא עסק


כשירדתי במדרגות, צעד אחר צעד, הרגשתי את עקביי מתופפים במקצב רגיש, מתרגשים ככל שהמרחק מתמעט.
ליבי הלם בקצב תואם של אותה הפואמה, חזי כמעט התפוצץ מהתרגשות, בד השיפון הדק מעוטר הפרחים נגע לא נגע בירכי, הרגשתי את הצבע הטרי המעטר את ריסיי, את נוכחותו הקלה של הכובע על ראשי, את הגרביונים האוחזים ברגליי, מקשטים אותם בעיטור עתיק מסתלסל בצבע השמנת.
המדרגות כמעט הסתיימו, ואט אט נגלה אלי שטח הסלון. תחילה, תלויות על הקיר, התגלו תמונות שצוירו על ידי דודתי, תמונות שמן גדולות של נוף אירופאי כפרי מוחזקות במסגרת ברזל מסולסלת. לאחר מכן ספות הבורדו- יין של אימי בעלות הברק הקל, עלהן שוכבות הכריות הרכות בצבע תואם מסודרות ועומדות במקומן.
לאחר מראות אלו נגלה בפני הוא –
יושב-שוכב על הספה בחולצת ארסנל מכיתה ב שלו, כשעל ביטנו ערימת גרעינים ושלט הפלייסטיישן בידו, שואל "מה כבר יוצאים"?
צדקה פנינה כשרה אישה אישה תמיד אישה. ולכל הנשים אותם הסיפורים, אותם הגברברים, אותם הבעיות :)
חוץ ממקרה מבדח זה, השבוע התגלה כאופטימי ומבשר טובות. אט אט העסק-ללא עסק שלי קורם עור וגידים. ועושה את צעדיו הראשונים בעולם אכזר זה. ובכלל, אוטוטו נגמרים החגים ואוכל למצוא לעצמי עבודה הגונה כמו... למכור בחנות בגדים , למלצר ואולי מדי פעם פריצות מתגמלת (אלוהים ירחם).
ביננו לא קל לפתוח עסק במדינה לא מפרגנת זו . ולמה לה לא לפרגן לי יהודייה כשרה, העושה את צעדיה הראשונים בעולם המסחר והעיצוב , למה לה?!?!?!
טוב הבלוג הזה אמור לבדר ולכן....
פם פם פם פםםםםם
עדי דוגמנית הבית שלנו במראה נערת טבע- ללא טבע, ז"א טבע אורבאני ....

תקריב מסעיר של הרומן, קורם עוד וגידים .... בין עדי לצ'אקי מנקי הקוף בעל הבננה (תחשבו למה). כאשר הם מסתכלים אל עבר האופק וחושבים על ההוצאות הכרוכות בפתיחת עסק...

שמלה : פול אנד בר, לפני  100 שנים בערך (עלק ווינטאג'), קישוט לשיער : אנוכי ושאריות בדים שובבות, קוף: מקס-סטוק ירושלים מימיי הבדידות שלי בתור סטודנטית :)

והיום בעקבות בעיות תקשורת ביני לבין הקליפ הרצוי, הנה משהו שרובכם בוודאי מכירים אך בכל זאת תמיד שווה הצצה :
נפגש ונתרגש 3>
עדי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה