כל ימיי והחמור

כל ימיי אני שוקדת, עובדת, לומדת, חולמת.

אני תמיד מנסה להיות בתנועה, לא לעמוד במקום.

יהונתן גפן כתב בטורו השבוע שקסם חייהם של הנינג'ות הוא תמיד התנועה, השינוי. כשאני מסתובבת ברחובות ומכירה אנשים חדשים, אני לומדת על אורך חייהם, על הבנתם לגבי הסביבה. ובכך מרחיבה את אופקיי.

אני אוהבת למכור ברחוב – וזו ההבנה שלי משבוע זה. לראות את האנשים העוברים ושבים על פניי , לפטפט, לקשקש, לשמוע מהיכן באו, מהם עושים בחייהם. הקסם של הרחוב הוא בתנועה, בדינאמיות שלו. הצבעוניות האנושית המורכבת על שלל מרכיביה. היא מגרה, מפתה את הדמיון והמחשבה ולוקחת אותי למקומות חדשים ומרתקים.

השבוע כמו נינג'ה אמיתית אני עושה עוד שינוי בחיי ולראשונה  -  אפתח קולקציית גברים, אצלול לעולם לא מוכר לי ואלמד לשחות גם בו.

בעקבות המעבר החד לגברים, אני שמחה לבשר שעוד השבוע אפרסם תמונות חדשות של דוגמן הבית החדש שלי שעליו נכתב שיר זה:

צבע עורו הוא שחור,

והחיה האהובה עליו היא חמור.

לכל ריאליטי הוא מכור,

והוא מת על לעשות "שחור".

הוא יהיה מעצב-על, זה ידוע.

ועל כל מעשה הוא שואל מדוע?

שם החיבה האהוב עליו זה שילשול.

והשירון הזה כבר נהיה בילבול.

מי אני ? (That's another secret I'll never tell…)

זאת ועוד... בפרק הבא של הבלוג של עדי J

אך בכל זאת השבוע ענייני נשאר בעדי , ולכן כמה תמונות נשיות של עדי בסימן:

                                   אישה אישה, תמיד בקיץ חם לה.

אך למרות שחם לה והיא מזיעה ורטובה, היא עדיין נשית ומפתה.
בשמלה מהודו חיקוי של שמלה ישנה שיצאה בזארה. כובע : הבלוגרית שמועדת לפורענות שכותבת שורות אלה. פפיון : חנות הכל בשקל. סיכה : סבתא של חברתי עדי אמדו. חלק עליון : אותה חנות של השמלה מהודו.

יותר מקרוב....

כובע תקריב

תרווחו ותסעדו

עדי