"In my younger and more vulnerable years my father gave me some advice
that I've been turning over in my mind ever since.
"Whenever you feel like criticizing any one," he told me, "just
remember that all the people in this world haven't had the advantages
that you've had.""
that I've been turning over in my mind ever since.
"Whenever you feel like criticizing any one," he told me, "just
remember that all the people in this world haven't had the advantages
that you've had.""
The Great Gatsby by F. Scott Fitzgerald
אז היום בשמחה גדולה ובקול תרועות, לאחר ציפייה ממושכת של 3 חודשים מאז שראינו את הקדימון לסרט, אחוזי התרגשות וציפייה, יצאנו אני ובעלי לראות את הסרט "גטסבי הגדול". את הספר קראתי בעברית ובאנגלית ובנוסף קראתי את הביוגרפיה של המחבר ואף את של אשתו. הנבירה העמוקה בתקופה ריתקה אותי לכיסאי וגמעתי את הספרים זה אחר זה בחשק רב.
כמוכם קראתי את הביקורות הגרועות על הסרט אך אלו לא הורידו אפילו לא במעט את רצוני ללכת. להפך, סיקרנה אותי המחשבה מה יכל ללכת לא נכון?? אז בואו נתחיל מכך שאני חושבת שזהו סרט מרהיב, עשיר ומלא במה שלתקופה היה להציע. אך הנקודה הכי חלשה שלו היא שהבמאי היה בטוח שכל מי שבא לראותו כנראה קרא את הספר. אם לא כך הדבר, אזי לא מובן למה חסרים בו כל כך הרבה קטעים מקשרים שבלעדיהם הסרט הוא לפעמים כבלילת עוגה ללא הביצה המקשרת!
הליהוק של דייזי מטופש (והצופה לא יכול היה להבין מה גטסבי הגדול מצא בבחורה כל כך פשוטה ?)ומוריד מעומקה ומיופייה של הדמות הספרותית. אך הבחירה הכי הכי מטופשת בסרט היא לקיחת ג'יי זי למפיק המוזיקלי, דבר שהוא עושה בצורה גרועה מאוד!
אך אם נתעמק ביופיו של הסרט ומשחקו המדהים של לאונרדו דקפריו, הרי זה אחד הסרטים הכי וויזואלים ויפים שיצאו השנה לקולנוע.
הנה כמה תמונות מההפקה הראוותנית והמדהימה ביופייה :
אני מניחה שכמו כל סרט תקופתי גדול, בקרוב מאוד נוכל לראות את כל מעצבי האופנה לוקחים השראה מהארט הבאמת מצוין של הסרט, ובעקבותיו נוכל לראות הרבה מהסטייל של שנות ה-20 , שלא כמו בתקופות אחרות, היה מדהים בפרטיו הקטנים וכן, בוא לא נשכח, היה מלא בכובעים!
הנה כמה דוגמאות שהייתי גונבת ישר מהשחקנית בסרט:
את כל הכובעים לסרט ייצרה כובענית העל רוזי בוילן שמספרת שלסרט זה נעשו בסביבות ה-250 אביזרי ראש ושכל אחד מהם הוטעם באופן אישי לשחקן שהיה אמור ללבוש אותו. הכובעים היה כמובן בהשראת שנות ה-20 והסיפור עצמו. כך לדוגמא, לבחורות הפשוטות יותר כמו מרטל המאהבת של טום היה סרט פשוט קשור לשערה המראה על מעמדה הנמוך.
וכך גם לאחותה, כובע בויילר פשוט.
לעומתן, לראשן של דייזי וג'ורדן, נשות החברה הגבוהה, היו כובעים מושקעים ועשירים יותר.
ראיון עם הכובענית רוזי בוילן לקראת הסרט בסטייל.קום
השיר היפה המלווה את הסרט שייך ללנה דל ריי, והנה הצצה לכמה מהפריימים היפים שיש לסרט להציע:
לאחר כל הפוסט הזה אני כבר לא יכולה לחכות להתעוררותן של מסיבות הנושא של תקופת שנות ה-20. לי כבר יש כמה רעיונות למה ללבוש...
אתם באים??
